DISQUS

הלמו ציין ברשומה על המקרה הזה שזה אפשרי בדין אזרחי, אבל לא בדין הפלילי: http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?Entry...

ראיתי מערכת דומה בסניפים של הסופר פארם, שבה אתה סורק את המרשם שלך ומקבל מספר. שם כמובן לא צריך דייל/ת לעזרה.

ההבדל העיקרי בין הגישה של פייסבוק לגישה של גוגל (וכאן, לדעתי, יש לפייסבוק יתרון מסוים) נעוץ לדעתי בגישת "הכל תחת כובע אחד" מול Proper tool for proper job. פייסבוק הוא הפורטל של פעם: הוא מציע לך הכל תחת אותו look & feel, באותו אתר, בלי לנווט מדואל ללוח שנה וכן הלאה: הכל תחת המטריה של אתר פייסבוק, כולל הישומים החיצוניים הרבים מספור. גוגל, לעומת זאת, מציעה כלי טוב לכל משימה ספציפית (בזה היא מזכירה את ה-iPod: כלי שעושה דבר אחד, ועושה אותו טוב), עם רמה מסוימת של שיתוף בין הכלים שמשתפרת עם הזמן (ואני מחכה בכל פעם לאינטגרציה יותר ויותר הדוקה בין הכלים שלהם).

זה ישמע אולי מוזר, אבל הטענה שלי שדווקא אחת הפעולות הפשוטות - גלישה מאתר אחד (למשל ג'ימייל) לאתר אחר (למשל Google Calendar) והחלפת ה-look & feel נמצאת בעוכרי גוגל. אז נכון, אפשר להחזיק את שני האתרים/ישומים פתוחים בטאבים סמוכים, אבל זה עדיין לא משתווה לקישוריות הפנימית (או לרושם של קישוריות פנימית) של פייסבוק, כולל המראה האחיד, כשהכל נמצא באמת תחת קורת גג אחת.

נכון, האפליקציות של פייסבוק (מבחינת השימושיות) לא מתקרבות אפילו לאפליקציות של גוגל, ולדחוף מעבד תמלילים תחת ה-look & feel של פייסבוק לא עושה הרבה שכל, אבל יש לדעתי משהו באפשרות הזו לא לעבור מאתר אחד לאתר אחר שעשוי/עלול למצוא יותר חן בעיני הקהל הרחב.

מצד שני, כולנו יודעים איפה הפורטלים של פעם נמצאים היום...

נשאלת השאלה מדוע שתי חברות גדולות כמו גוגל ומייקרוסופט נפלו בהייפ הזו (ובסוף מיקרוסופט לקחה). אולי מאגר המשתמשים והפופולריות גם בקרב משתמשים רציניים יותר לעומת מייספייס בכל זאת שווה יותר משאנחנו חושבים?

את רוב התשלומים הקבועים אפשר לשלם בהוראת קבע על כרטיס האשראי - וגם צוברים עליהם נקודות. השאלה היא רק מה עושים אחר כך עם כל הנקודות הללו. וחוצמזה, גם שרון כתבה פעם על יסורי התשלום: http://www.meshune.net/blog/?p=732

אני מחכה לראות מה יש לד"ר אשר עידן לומר על זה. בהרצאות בקורס שהוא העביר לנו הוא הדגיש דווקא את המעבר מלהיות צרכן תוכן ליצרן תוכן וטען שבארה"ב בגילאי העשרה ומטה הילדים יוצרים יותר תוכן משהם צורכים (או משהו כזה).

יש המון רעיונות למערכות רייטינג/קארמה (כמו בסלשדוט למשל). אני חושב שחנן הציע פעם שמגיב יוכל ליצור זהות, כך שכל התגובות שלו יקשרו לעמוד פרטי שלו (אצל ספק התוכן) מה שיכול ליצור סוג של זהות ו-Accountability? יש סיכוי שנראה משהו כזה ב-Ynet?

זה לא רק העורך שמת, זה כל המומחים (פעם מישהו היה מעיז לערער על אבחנה של רופא? היום נדיר למצוא מישהו שלא יבקש חוות דעת שנייה). מישהו שלמד איתי הזכיר את זה ברפראט שכתב, וקשר את זה ל"תולדות השיגעון בעידן התבונה" של פוקו ומושג הכוח שלו, ולהיפוך פירמידת הכוח שהמשיכה עם "תרבות הנגד" בשנות השישים. יום אחד אבקש ממנו עותק של אותו רפראט ואולי אכתוב פסקה או שתיים על זה.

כמובן שכל הג'אז הזה זה עסק מערבי. במקומות אחרים בעלי הכוח עדיין מחזיקים ברסן ללא עוררין.

הכל בחיבה :)

אדר, זו לא את שהצעת למכירה את פתח-תקווה ב-eBay? אם לא, אז סליחה, וקודוס למי שזה היה.

אתה בטוח שלא מדובר בעוד הברקה של אדר שלו? נו טוף, כנראה ששאר הקישורים מוכיחים שלא הפעם. אולי אדר תקים בתגובה דף לפלסטין, או לפתח-תקווה?

מישהו אמר לי היום שהסיפור הגדול בכלל התפספס כאן: מי שמצטרף לתוכנית התגמול של תפוז חותם למעשה על החוזה שמעביר לתפוז את הזכויות להשתמש בתכנים שלו - חוזה השימוש שנגדו יצא הקצף אך לפני חודשים מספר.

לא וידאתי את זה, אבל שווה לבדוק.

ואם הקמפיין הזה היה עולה בבריטניהב לאחר תום שנת 2007, הוא היה אפילו לא חוקי: http://politics.slashdot.org/article.pl?sid=07/...

Well, you should be worried. See Raul's law #6: http://en.wikipedia.org/wiki/User:Raul654/Raul%... .

Any chance that Condoleezza Rice will run for the republican ticket, and the American public will have to choose between a woman and a black woman?

מישהו הסביר לי שהבעיה היא ש"כולם עשו פיפי בבריכה, אבל אלכסנדר השתין מהמקפצה". כלומר, חברות רבות עשו בקדייטינג (משום מה המלה הזו נשמעת לי כמו סוג של שירות שידוכים, אבל נעזוב את זה עכשיו), אבל אלכסנדר עשה את זה במודע והציע תשלום לבכיר אחר בחברה אם הלה יקח על עצמו את האשמה. האם ג'ובס ואחרים עשו משהו דומה?